ההרגל הראשון: לפני שמתחילים משימה, עוצרים רגע ושואלים: איפה הבינה המלאכותית יכולה לעזור לי כאן? לא אחרי שנתקעים, לא אחרי שמתעייפים, אלא כבר בתחילת הדרך. בכתיבה, בסיכום, בתכנון, בלמידה, בארגון מידע או בהכנת רעיונות.
ההרגל השני: לא רק לבקש עזרה, אלא לתת לה לעבוד - ואז אתם מנהלים את התוצאה . למשל, במקום לסכם פגישה לבד ואז לבקש “שיפור”, אפשר לתת לבינה את התמלול ולבקש ממנה להוציא סיכום, החלטות, משימות ודברים פתוחים. אחר כך אתם עוברים על זה, מתקנים, מאשרים ומדייקים.
ההרגל השלישי: כשמשהו לא יוצא טוב, לא מיד אומרים “הבינה הזאת לא שווה כלום”. שואלים: מה לא הסברתי מספיק טוב? איזה מידע היה חסר? אולי לא נתתי דוגמה? אולי לא אמרתי מה הסגנון שאני רוצה? ככה לומדים להפעיל אותה טוב יותר מפעם לפעם.
אני עומד לעשות את המשימה הזאת: _____. איך אתה יכול לעזור לי לעשות אותה מהר יותר, מסודר יותר וטוב יותר?
זה שינוי קטן, אבל הוא משנה את כל צורת העבודה. מי שמתרגל לחשוב ככה, לא רק “משתמש בבינה מלאכותית” - הוא מתחיל לעבוד איתה באמת.
כמה זה עזר לכם?
טרם דורג — היו הראשונים
התחברו עם Google כדי לדרג